פסק-דין בתיק ת"ק 36264-02-11

בפני תביעה לתשלום סכום של 11,081 ש"ח, בגין נזקי התובע, שנגרמו על פי הנטען מפגיעת הנתבע ברכבו.

לטענתו, ביום 15.10.10 , בשעה 19:00 לערך, עמד רכבו , מ.ר. 74-244-06, בחניה, והנתבע נהג לאחור ברכבו ופגע ברכבו החונה עם חלקו האחורי בדופן השמאלי אחורי של רכבו, וגרם לנזק ישיר של  9,353 ש"ח . כמו כן תובע 928 ש"ח החזר שכ"ט שמאי, ו-800 ש"ח בגין הפסד ימי עבודה והוצאות.

לטענת הנתבע פגע אך ורק קלות ברכב עם וו הגרירה וכי רכב הנתבע ישן, אופל שנת ייצור 94', ולכן הנזק לו טוען- לא נגרם על ידו.

הנתבע ביקש כי השמאי, שעל חוו"ד מבסס התובע הוכחת הנזק, יתייצב בבית המשפט על מנת להיחקר.

העיד התובע על כך שראה התאונה במו עיניו  בעד מצלמת האבטחה וכי הנתבע מודה שפגע ברכבו. לדבריו, הנתבע נסע לאחור בזווית, אותה הדגים, וכי פגע עם וו הגרירה ועם הפגוש האחורי  ברכבו וגרם לכיפוף בדלת   ובדופן השמאלית . הוא ראה מה שקורה ויצא החוצה וצעק לנתבע אולם רק לאחר הצעקה השנייה הנתבע עצר.

לו עצמו אין ביטוח צד ג' ולכן לא יכול לתבוע את חברת הביטוח שלו .

כדי להוכיח שמדובר בנזק שנגרם בתאונה, ולא היה קיים לפני כן, הציג התובע תמונות של הרכב .

הרכב לא תוקן אלא הושבת.

העיד הנתבע שהודה כי פגע ברכב עם וו הגרירה אך טוען כי הנזק לו גרם, קטן יותר מהנטען . לדבריו יש לו ביטוח אולם מדובר בעניין עקרוני וטוען שהנזק היה נקודתי עם הוו.

העיד סוכן הביטוח של הנתבע , אהוד רון, כמומחה מטעמו. לעדותו עובד כסוכן ביטוח 20 שנה והפך לכן למומחה, והעיד כי חוו"ד השמאי איננה סבירה . הוא לא חולק על כך שערך הרכב 10,373 ש"ח אך טוען כי לא ייתכן שנגרם אבדו מוחלט.

 התובע הסביר כי מדובר בדלת שלא ניתן להשיגה אלא ביבוא מחו"ל וכי לא ניתן היה לתקנה.

 עיקר טענת הנתבע שלא ייתכן שוו הגרירה גרם  לנזק המצולם שכן אינו ממוקד באזור הוו אלא לאורך  הפח.

כאמור, על פי בקשת הנתבע, הדיון נדחה כדי שיוזמן השמאי, אך ציינתי כי אם יתברר שהטענה כלפיו קנטרנית יחוייב הנתבע בהוצאות העד.

העיד גבריאל כהן, השמאי שקבע בחוות דעתו כי הערך הבסיסי של הרכב היה 10,373 ש"ח, וכי הנזק עומד על סך. 20 .6,635 ש"ח, סכום הכולל 1,850 ש"ח- שווי הדלת, 3870 ש"ח- עבור עבודה, 5,720 ש"ח שווי הנזק , ומע"מ 915.20 ש"ח, וכי לכן  אמדן זה מהווה 65.05 אחוז מערך הרכב .

הוא העיד  כי חוות הדעת סבירה ואמיתית  וכי הוא בעל ניסיון רב ועובד מול 6 חברות ביטוח ומעולם לא עלתה נגדו טענה שכזו. הוא קבע כי הנזק בהחלט תואם פגיעה על ידי וו גרירה, וזאת דווקא משום שהפגיעה הייתה בזווית חדה ולא של 90 מעלות . הוא הסביר כי הוו  בולט מהרכב  ואם הפגיעה ישירה יגרם אכן נזק נקודתי בלבד של מעיכה או שקע, כמו בבעיטה, אולם פגיעה בזווית, תגרום לשני מוקדי פגיעה: של הוו, ושל אחת מפינות המגן הבולטת. מכחיש כי היה נזק עם 3 מוקדים כנטען, אלא רק 2 , כמצופה,  וסימן על גבי הצילום את  שני סימני הפגיעה (בת/3 צילומים 8 ו-10)-בדלת ובדופן.

מצאתי כי התובע עמד בנטל המוטל עליו על פי מאזן הסתברויות להוכיח כי הנזק אכן נגרם מפגיעת הוו הבולט ברכבו של הנתבע.

כאמור, הנתבע לא חולק על כך שנסע לאחור ופגע בזווית בדופן השמאלית של רכב התובע עם וו הגרירה המותקן בחלק האחורי של רכבו ובולט לפחות 10 ס"מ מהרכב.

טענתו היחידה הינה שלא ייתכן שהנזק שנגרם הינו אובדן מוחלט  כמצויין   בחוו"ד השמאי . הוא בטוח לכן כי אם אכן זה הנזק שנבדק על ידי השמאי, הוא לא נגרם על ידו.

הנתבע לא המציא חוו"ד נגדית וביקש להעיד כמומחה מטעמו בעניין זה את סוכן הביטוח, שאף שאפשרתי לו להעידו , מצאתי כי אין לו מומחיות לקביעת סוגי נזק או שווי תיקון הנזק, ולכן לא ניתן להתייחס לעדותו בנקודה זו כאל עדות מומחה.